<h1>ארחות חיים דין אהבת השם ויראתו סימן א'</h1>
<h2>דף עד.</h2>
כתב הר"י מקורביל ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך כמו שדרשו ז"ל דזהו עבודת הבורא מאהבה. בכל לבבך דרשו רז"ל בשני לבבות פי' שישנה אדם יצרו הרע המבקש תאות נפשו לעשות הכל למען עשות רצון בראו וישמח בעשותו מצוה אחת כאלו אכל ושתה ומלא תאות לבו מכל הנאות שבעולם. ובכל נפשך פי' שלא יחשוב נפשו לכלום. ואל ימנע מעשות רצון בוראו בשביל סכנת נפשות ופרשו ז"ל בע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ואפילו בצנעה אבל בשאר מצות אם ירצה יעבור ואל יהרג אבל במדת חסידות שלא יעבור. ואין לומר מאחר שאמרו חכמים יעבור ואל יהרג אם יעבור את פיהם דמו הנה נדרש מאחר שכונתו לשמים צדקה תחשב לו וראיה (משמואל) [משאול] ומרבינו יהודה חסיד ז"ל עכ"ל ובב"ר דורש אך את דמכם לנפשותיכם אזהרה לחונק נפשו יכול אפילו כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך פירש בשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג את עצמו אם הוא ירא שלא יוכל לעמוד בנסיון. וכן יכול אפילו כשאול בן קיש שאם ירא שמא יעשו לו ייסורין קשים שלא יוכל לעמוד בנסיון שיוכל למסור עצמו למיתה ת"ל אך. ומכאן מביאין ראיה השוחטים התינוקות בשעת השמד ויש שאוסרין ומפרשין ת"ל אך שאינו יכול לעמוד וחנניה מישאל ועזריה מסרו עצמן ביד אחרים אבל הם לא פגעו בעצמן. ושאול בן קיש שלא כרצון חכמים עשה. ומעשה ברב ששחט תינוקת בשעת השמד שירא שיעבירום על דת והיה עמו רב אחר וכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חשש לדבריו. ואמ' הרב המונע אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפשוהו גוים והיו פושטין את עורו ונותנין חול בין העור לבשר ואחר כך נתבטלה הגזרה ואם לא שחט אותן איפשר שהיו ניצולין.
